הכתובת שלך לישועה!

מוסדות "שלום היהדות" הוקם בשנת תש"נ 1991.
ופועל להעמקת היהדות והידידות בעם ישראל בכמה מישורים:
*
ישיבה גבוה לרבנות ודיינות
*
מדרשת ערב לבעלי בתים
*
עריכת חוגי בית
*
עזרה למשפחות ברכות ילדים
*
נחומי אבלים
*
כולל משניות לע"נ נפטרים
*
כולל יום שישי ומוצאי שבת
*
שיעורים בערב שבת
*
גמ"ח לשמלות כלה לכלות נזקקות


את העמותה הקים הרב מנשה מיכאל שליט"א מירושלים לפני למעלה מ30 שנה
אשר ידו רבה בעשיית חסד וצורכי ציבור באמונה ובהתנדבות.

קופת "שערי שמים", היא הקופה של המוסדות.
היא מעוצבת במקוריות כשמאחוריה יש חוברת של תפילות חשובות.
קופה שאנשים מבקשים גם בשביל השכנים.

את ריקון הקופה ניתן לבצע בכמה אופנים:
* לשלם את סכום הקופה בכרטיס אשראי.
* הפקדה בבנק הדואר
* העברה בנקאית
* להזמין את נציג המוסדות ולחכות לו בסבלנות.

להזמנת הקופה: 025715131

מעלת האזכרה
איך עושים עילוי נשמה אמיתי לנפטרים?
(מלוקט מתוך הספרים הקדושים)
מעלת לימוד התורה  לע"נ הנפטרים- עולה על כולם!!
כפי שידוע יש עילוי נשמה לנפטר, בהדלקת נר נשמה, השכבה, קדיש, מפטיר, ועליית הבן לשליח ציבור וכיוצא בזה, מכל מקום יש לדעת, כי אין מעלה ועילוי נשמה גדול יותר מלימוד התורה, שזה הדבר שמעלה הכי הרבה את נשמתו של הנפטר.
כי אמרו חז"ל שבגן עדן אין סוף מעלות, ועל ידי עסק התורה, יכולים האב והאם להגיע למעלות עצומות ונוראות. ועל כיוצא בזה אמרו חז"ל (ברכות סד ע"א): "ילכו מחיל אל חיל", דהיינו שאין לצדיקים מנוחה אפילו בעולם הבא, שבכל פעם מעלים אותה מדרגה לדרגה יותר.
וכמו שכתב רבי חיים פלאג'י, על ידי עסק התורה וקיום המצוות ומעשים טובים שעושה הבן לעילוי נשמת הוריו, זוכה שבעולם העליון יתפללו בעדו שיהיה לו אורך ימים ושנים, עושר וכבוד, ויושפע משפע העליון שפע ישועה ורחמים. אשריו בעולם הזה, וטוב לו בעולם הבא. (מב"ת שמ)
המנהג לערוך אזכרה לנפטר בליל השבעה, בליל השלושים, ובליל י"ב חודש. ויש נוהגים גם כן לערוך סעודה. ויש נוהגים לערוך אזכרה גם בליל י"א חודש. (ב תכד) עצה טובה לכל ירא שמים השָׁם דרכיו, שכאשר עושה סעודה, ויודע שבאים אנשים שאינם נוטלים את ידיהם, ואינם מברכים ברכת המזון, שישתדל שלא להביא לחמניות רגילות או פיתות שברכתם 'המוציא', אלא יביא לחמניות מתוקות שברכתם 'מזונות', כדי להציל את אותם אנשים מעוון. ויעורר את המשתתפים לברך 'מזונות', וברכה אחרונה 'מעין שלוש', או שאחד יברך בקול רם ויוציאם ידי חובה. יש טועים לחשוב שעיקר האזכרה היא הסעודה, ובוודאי שזו טעות גמורה לחלוטין, ויש ליידע אותם שעיקר העילוי נשמה הוא בלימוד התורה לעילוי נשמתו של הנפטר. ועל כן, נכון מאוד שיביאו חכם שימסור שיעור בהלכה ובאגדה, וזה עדיף ממה שנהגו לקרוא תרי"ג מצוות, ורבים מן הציבור לא מבינים את מה שקוראים, והרי אין אדם מקיים מצות תלמוד תורה כשלומד ללא הבנה כלל. (מגן אברהם סימן נ סק"ב)

מה עשה הרב עובדיה זצ"ל ביום האזכרה של אימו ע"ה?
סיפר רבי נעים עובדיה הי"ו, אחיו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל: "כשנפטרה אימי עליה השלום, עשינו כנהוג אזכרה ביום השנה בבית מר אבי בשכונת קטמון. באתי אל הרב ואמרתי לו שיש אזכרה לאמא בערב בשעה פלונית, אמר לי הרב בסדר, בעזרת ה' אני אבוא. והנה בערב מחכים, הגיעו כל המשפחה, הקרובים, אנשים שבאו לכבודה, וכבוד הרב לא הגיע. אז לפני כחמישים שנה, לא היה טלפון מצוי ולא היה קשר עמו, ולא בא. עשינו את האזכרה, הלימוד והסעודה, גמרנו הכל. אבא אמר לי לך תברר למה הרב לא בא, לא יתכן שהוא לא יבוא לאזכרה של אמא, בטח יש משהו לא רגיל. למחרת הלכתי לביתו של הרב בשכונת 'בית ישראל', שאלתי אותו למה כבודו לא בא לאזכרה של אמא, אולי כבודו שכח, לא ידענו מה קרה. אמר לי הרב, תשמע מה שקרה, הייתי מוכרח לכתוב איזה פסק על אשה עגונה, ישבתי לכתוב את התשובה כל הלילה, עד שסיימתי ברוך ה' בשעה 4 בבוקר, ומצאתי לה היתר, והיתה לי שמחה גדולה. תאמר לי אתה, הלוא זה עילוי נשמה לאמא גדול יותר משהייתי בא לאזכרה, נכון או לא? אמרתי בודאי, בלי שום ספק. בקשתי מהרב מחילה, ובאתי לספר את הדברים לאבא, הוא שמח מאוד ונרגע."
כתב רבנו האר"י ז"ל: יש לערוך את האזכרה להורים מידי שנה בשנה, ואפילו אחר מאה שנה. כי בכל שנה ושנה, דנים שוב את הנפטר, בבניו ובנותיו שהשאיר אחריו. אם הם הולכים בדרך ה', מעלים אותו לדרגה גבוהה יותר, ואם חס ושלום להיפך, להיפך. וכמו כן, אם זכה בחייו למשל, לבנות בית מדרש, או זיכה את הרבים בחלוקת ספרים וכיוצא, הרי שכל התורה שלומדים מכוחו, הכל נזקף לזכותו ומעלים אותו מעלה מעלה, מחיל אל חיל. אבל אם חס ושלום בנה בתי קרקסאות, משנה לשנה מורידים אותו לשאול תחתית, עד שירחמו עליו מן השמים, ובניו או אחרים יהפכו את אותו מקום, למקום של קדושה ויראת שמים. (ב תמ)

וזו לשון רבנו יוסף חיים זיע"א (רב פעלים ח"ד סוד ישרים סימן יז): יום האזכרה, אין לו גבול בשנים ואפילו אם יחיה הבן מאה שנים אחר פטירת אביו או אמו, צריך לעשות כל ימי חייו אזכרה למנוחתם כנהוג, בענין קדיש, ונר, וצדקה, ולימוד כפי יכולתו. מפני כי נפש האדם, אף על פי שנפטרה מהעולם הזה וניצולה מכל עונש, ונכנסה לגן עדן, אינה קונה שלימות העליות שלה בפעם
אחת, אלא עולה בהדרגות בזמנים חלוקים. ויש נשמה שאפילו עד אלף שנים לא תגיע לכל המעלות שלה הראויות אליה, ועולה במשך השנים עליה אחר עליה, עד שתגיע לתכלית המעלה הראויה לה. וכבר מצינו שהעיד רבי חיים ויטאל ז"ל על רבנו האר"י ז"ל, שהיה עושה אזכרה לאביו יותר משלושים שנה משנפטר אביו, כי אביו נפטר בהיותו קטן. וידוע כי אביו היה צדיק וחסיד גדול, ונגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב, ועם כל זה כל ימיו של רבנו האר"י ערך את האזכרה בשביל אביו, והיינו בשביל העילוי שיתעלה מדרגה לדרגה. נמצא שאין גבול לזה, אלא כל ימיו של הבן צריך לעשות יום הזיכרון למנוחת אביו. וגם דע כי מלבד העילוי שיהיה לנפש האדם אחר שנכנס לגן עדן בהדרגות מדרגה אחר מדרגה, הנה עוד יהיה לנפשו דין ומשפט בכל פעם שתעלה מדרגה לדרגה, ואם כן תמיד יש תועלת לנפש האדם מכח מעשים טובים של בנו אפילו אחר מאה שנים ויותר. עכ"ד.
זיכוי הרבים לע"נ הנפטרים.
אשרי הבן שזוכה לייסד שיעור תורה לעילוי נשמת הוריו, ומביא חכם שידרוש לציבור, ובפרט ביום שבת קודש שאז מעלת הוריו עולה פי כמה וכמה, וכמו שכתב בספר שיבת ציון (ח"ב רלג, להרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א) : "לימוד תורה של שעה אחת בשבת, שווה כמאה שבעים מליון שעות של חול". ומקורו על פי ספר עץ חיים לרבי חיים ויטאל, והרש"ש בספרו נהר שלום על פי תיקוני הזוהר.
ואשרי הזוכה ומזכה לאחרים.
בן כזה שמשתדל להרבות תורה ולזכות את הרבים לעילוי נשמת הוריו, 
אין ספק שהוריו הנמצאים בעולם העליון, מתפללים עליו ומבקשים בשבילו מבורא עולם. 


בנות הנפטר
אף על פי שהנשים פטורות מללמוד תורה, שנאמר: "ולמדתם אותם את בניכם", בניכם ולא בנותיכם. מכל מקום חייבות הן ללמוד את הדינים השייכים להן, שאם לא תלמדנה הלכות שבת, ברכות, כשרות, טהרה, כיבוד אב ואם, וכיוצא בהן, היאך תוכלנה לקיימן כראוי כדת וכדין?! אשר על כן, מאוד חשוב שתקבענה לעצמן אפילו זמן מועט מידי יום, כ-10 דקות, ללמוד את הדינים השייכים להן. וברוך ה' שישנן חוברות אלו הנכתבות בשפה קלה השווה לכל נפש, ובקלות יכולות לרכוש ידיעה מקיפה בכל הנושאים הנצרכים להן, ותבוא עליהן ברכה.
גם עליה לדעת, שנחת רוח מרובה תעשה לאביה ולאמה הנפטרים בלימודה ובמעשיה הטובים, והריהי מעלה אותם למעלות גדולות וגבוהות ביותר בגן עדן, ואף אם הם לא חינכו אותה על דרכי התורה, בכל זאת מועיל להם, וכמבואר לעיל.
פעמים שאדם עושה איזו מצוה, מתחזק בדבר מסוים, קורא 2 הלכות, פחות מדקה, ואינו יודע כמה מעשיו גדולים ועצומים אצל הקב"ה, כמה נחת רוח הוא עושה לנפטר, שעכשיו אין מי שיעזור לו, אלא רק התורה, המצוות והמעשים הטובים של יוצאי חלציו בעולם הזה.
צדקה
נכון מאוד לתת צדקה מידי יום ביומו לעילוי נשמת ההורים, שזה מועיל להם לכפרה. (פלא יועץ. ה"ע קט)
חסד של אמת
בספר סדרת תיקון המידות (חלק ז עמוד שכ), כתוב  שגדול החסד של אמת שעושה החי עם המתים, יותר מכל חסדים שעושים עם החיים, ומצוה גדולה מאוד לכל אדם, למעט דין מהמתים בעולם הבא.
וכתב בספר קב הישר (פרק ה), שמבואר בדברי תלמידי האר"י ז"ל, שתועלת גדול הוא תפלות צדיקים לנשמות הנדחות, ואין לך גמילות חסד גדול מזה, ואף כי אין אנו מאנשי הצדיקים הקודמים, והלוואי שתועיל תפלתינו לתועלת עצמינו לכפר על חטאתינו ופשעינו שהכעסנו לבורא יתברך, במרד ובמעל, אף על פי כן טוב לזכור בתפלתו לפני יודע מחשבות, גם לנשמות הנדחות, כי רב חסד הוא הבורא יתברך, וזהו יאות לכל בר ישראל להיות זוכה ומזכה לאחרים. ע"כ.